<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן צ"ב</h1>
<h2>דף סז:</h2>
וששאלתם ראובן משכן שני כרמים אחד בכפר בושירו [בליטרא של מטבע מסקון] ואחד בכפר קשון בליטרא של מטבע לודון וכתב' שטרי המשכונות בנכיתא אבל בעל פה התנו ביניהם שיטול שמעון ד' איפות ב' ממשכון אחד וב' ממשכון אחד והמותר יהיה לשמעון ואם יפחות כל כרם וכרם משני איפות יפחות לשמעון וכך התנו ביניהם שכל זמן שירצה ראובן לפדות כרמיו לא יהיה רשות לשמעון לעכב כו' כבר כתבתי למעלה שלדברי רבינ' אכילה בנכיתא אין לחוש ברבית קצוצה דרבינא כלוקח משוי ליה וכי היכי דשרו ליה למיכל כולהו פירי בההוא מידי דמנכי ליה מ"ט דכלוקח דמי [כך מותר לאכול אותן ד' איפות] וכי תימא כיון דקץ ליה מחזי כרבית קצוצה כי האי גוונא לא הוי רבית קצוצה אילו קץ ליה הכי כיון דיהיבנא לך ב' איפות בין דמסקא כרמא ובין לא מסיק הוויא רבית קצוצה השתא דאמר ליה אי מסיק אכילנ' אי לא מסיק לא אכילנ' וכי מסיק נמי עד ב' איפות אכילנ' טפי מן הב' איפות ליהוי דידך כי האי גוונא לא [הוי] רבית קצוצה. ושכתוב (שהיתה) [שהתנה] עמו כל זמן שירצה ראובן לפדות כרמו הרשות בידו כיון שלא פדאום כל מה שאכל שמעון אכל שכך כתב לו מכורין ומחולין יהיו פירות כרם לשמעון עד זמן פרעון ואע"ג דאמר מר בריה דר' יוסף (אלא ר' אשי דאמר ר' אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינ' מיניה) אכל שיעור זוזי מסליקנ' ליה כול' לית הלכתא כמר בריה דר' יוסף אלא כרב אשי דאמר ר' אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינ' מיניה אכל שיעור זוז' לא מסליקנ' ליה בלא זוזי כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא מ"ט הוי אבק רבית ואבק רבית אינ' יוצאה בדייני'... ושכתב' ראובן שליקט פירות שני הכרמים ובכרם אחד נתן אותם ד' איפות במידה כו' כיון דלוקח משוינן ליה מה לי נתן לו מתוך ביתו ובלבד שיעשו הכרמים ד' איפות שאינו אלא כמחלקים שהרי פירות הכרם לקוחין הן בידו עד ד' איפות. ושכתב על שכר הבוצרים וכל ההוצ' שנתן ראובן משלו אם על תנאי זה הניח שמעון המותר על ד' איפות לראובן על מנת שתהא ההוצאה משלו אין כאן איסור ובלבד שיעשו הכרמים [יותר] על ד' איפות כשיעור ההוצאה ואם לא היה התנאי כן או שלא עשו יותר על ד' איפות שיעור ההוצאה (ואם) [ואפילו] היה התנאי (לא) [כן] ישלם שמעון לראובן ההוצאה. ושכתב' שפרע ראובן לשמעון ליטר' של מטבע מסקון ומהיום ההוא ואילך אכל ראובן פירות הכרם הממושכן בליטרא לודוני ושמעון אכל פירות הכרם הממושכן בליטרא של מסקון כו' ממעשה שניהם נלמוד ששניהם לפדיון כרם זה שאכל ראובן נתכוונו אבל בליטרא טעו שסבורים שכרם זה בליטרי' של מסקון ממושכן ואינו ממושכן אלא בליטר' לודון הלכך משוינן ליה ככל טעיות דעלמא ואהדר ליה שמעון לראובן ההוא דביני וביני בין מטבע לודון למטבע מסקון ואידך כרמא אחרינא כדקאי קאי ודינא לשמעון דאכיל להו לפירי עד ב' איפות עד דמהדר ליה ראובן זוזי אבל אמר ליה ראובן לשמעון מאי דאכלי אכלי ומאי דאכלת אהדר לי דקיימ' לן [עי' להלן ק"י ע"א] לוה שקדם ואכל פירות לא מפקינן מיניה ליכא למימר הכא דמעולם לא קיימ' לן דדיניה כלוקח משוינן ליה (ואפי') וכ"ש שטעו בליטרא ולא טעו בכרם ששניהם לפדיון כרם זה נתכוונו ולכך זה החזירן וזה וזה קבלן. ושכתב' הוי אסמכת' לא הוי אסמכתא דמכיון דאמר ליה מכורין ומחולין לך עד זמן פרעון תו לא צריך וההוא דאמר ליה אי לא מייתינ' אכול מילתא יתירתא היא.
